שלום, כאן אלדר.

לשם שינוי, הפוסט הזה לא נועד לפרסום פרק אלא למטרה טיפה אחרת.

אנחנו מפרסמים את הפוסט הזה על מנת לכבד את יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

יום הזיכרון חל בתאריך כ"ז בניסן(מחר).

אני אתחיל את הפוסט בסיבה לתאריך הזה, התאריך הנבחר, במקור, היה י"ד בניסן(יום השנה לפריצת מרד גטו ורשה).

אבל, זה נופל על חג הפסח ולכן הוא נדחה לכ"ז בניסן(שישה ימים לאחר חג הפסח).

כמו בכל יום שמציין משהו(בין אם זה שמחה או אבל) יש מנהגים,

בשעה עשר(10:00) יש צפירה של שתי דקות, מקומות הבילוי(קולנוע, מסעדות וכו') נסגרים והדגלים מורדים לחצי התורן.

הנושא השנתי(תשע"ה-2015) הוא:"כאב השחרור והחזרה לחיים" – 70 שנה לסיום המלחמה.

אז, אחרי שסיפרתי לכם על יום השואה(יום הזיכרון לשואה ולגבורה) אני אספר לכם טיפה יותר על עצמי ועל חשיבות היום הזה בשבילי.

אני אלדר, תלמיד י"א, דור שני לסב, שתי סבתות ועוד סב ז"ל ניצולי שואה.

בחופש הגדול הקרוב אני אצא למסע לפולין במסגרת בית הספר ובימים אלו אני בתהליך ההכנה למסע.

עד כאן החלק שלי.

*******

שלום לכולם, כאן אופיר.

ביום זה חשוב לנו לזכור את ששת מיליון היהודים שנרצחו בגלל הנאצים.

חשוב לנו לזכור ולא לשכוח את כל מה שנעשה, כדי שבעתיד דבר שכזה לעולם לא יחזור שנית.

חשוב לנו לקחת כמה דקות ביום הזה ולזכור שאפילו לאחר זמנים קשים מאוד, העם היהודי הצליח להתגבר על המעשה הנבזה הזה ולהמשיך הלאה… דברים שהוביל להקמת המדינה בסופו של דבר.

חשוב לכבד את כל ניצולי השואה באשר הם, דבר שהיום זוכרים רק ביום השואה ולצערי שוכחים בשאר ימות השנה.

חשוב לזכור שבלי ניצולי השואה, לא הייתה לנו מדינה.

חשוב לנו לחשוב על כל זה, ובאותה העת להמשיך הלאה.

חשוב לזכור… ולא לשכוח…