אז אחרי הפוסט הקודם אמרתי שאני לא אשקיע בפוסטים. אבל מצד שני, אני מרגישה רע. אז אני אספר לך משהו שקרה לי. תחליטו לבד אם הוא מצחיק או עצוב.
נתחיל מהפרק. אז מה יש לנו הפעם? הפעם לשם שינוי אין התמקדות בצד אחד, אלא בשני הצדדים. רומיאו והכורים ממכרה גרדיסקה מתחילים חיים חדשים בכפר שבו האדמה כה צחיחה, עד שלא ניתן לעשות הרבה. מנין תבוא הישועה?
במקביל, שייקספיר לא הגיע עד למנטובה כדי לשבת בחיבוק ידיים. החזרות מתחילות למחזה, אך למחזה הזה יש מסר מאחוריו ומטרה ברורה. ולא, זה לא לגרום ליוליה ללבוש שוב בגדי גבר. אני מניחה שמהתמונה, אתם יכולים לנחש מי הגיבורים המיועדים.
ועכשיו, נחזור למציאות. מעשה שהיה כך היה.
ביום שישי הלכתי לערב מחזות זמר (הכרתי כמעט את כל השירים). בכל אופן, היו שם בחור ובחורה. פתאום, הבחור אומר שבגלל סוג הקול שיש נוטים לשים אותו בתפקידים שוליים, בדרך כלל הרע. בימים אלה, הוא משחק במחזמר רומיאו ויוליה, אותו ראיתי לפני שבועיים! חבל שירד האסימון רק אחרי שהוא אמר את זה…
אז, גבירותיי (ורבותיי?) היכונו היכונו לפרק 18!
פרק 18