מה נשתנה הלילה הזה…

מה שירי פסח עכשיו?! חוץ מזה, לא לילה בכלל…

מי זה מדבר?! פורים?! כמו בשיר?!

אני וויליאם שייקספיר! אני כותב המחזה וזכיתי להתעלמות מוחלטת מהפרק הראשון! אני אפילו נמצא בתמונה!

אז מה אתה מקטר? הנה, מתייחסים. טוב, ועכשיו ברצינות. לקראת יום מיוחד זה, ברצוני להגיד מספר דברים:

חג שמח לכבוד חג הפורים!

צום קל לאלה שמתחילים לצום היום בערב! (תענית אסתר)

למי שהולך, תהנו בכנס המתקרב (הייתי אומרת שנפגש שם, אבל לא)

ומזל טוב לאח שלי שלא יראה את זה וחוגג לפי העברי בכלל והיום זה הלועזי שלו. העיקר הכוונה. אבל תודו שה-3.3 זה תאריך מגניב.

טוב, טוב, די עם החפירות!

בסדר, בסדר, חלאס אתנחתות קומיות!

אנתחתא קומית צריכה לבוא במהלך הטקסט, לא בעלון שלו.

ווילי, זה לא מחזה. בכל אופן, בפרק אין יותר מדי קטעים מצחיקים, אז הנה התחליף! באופן כללי, אני מוכרת כאחת שמתמצתת פוסטים עד לכאב, אבל לא הפעם! הפעם יש לי שיר שכתבתי לכבוד המאורע! כלומר, הפרק.

שמישהו יעזור לי, כמה מוזרה את…

מי שמדבר. חוץ מזה, היום מותר! עד לא ידע! (למרות שהקדמתי קצת) אגב, השורה האחרונה של השיר, רשומה מתחת לתמונה. והשיר (או הפואמה) כלהלן:

דמויות מן העבר בעיר יופיעו,

אולם לא כולן רק עתה הגיעו

אחרי הנחש עוקבים בחבוי

אחרי אותו אחד שהסתובב אז בגלוי

אך הפגישה עם הנחש בעל זקן העבות

תחשוף סודות על בנים ועל אבות

השועל היה בטוח שאביו אינו אלא כבשה

אך הצעיר אינו יודע מה אביו עשה

כשהשועל הזקן יחשוף שיניים וחיוך ערמומי

למען בנו יעשה זאת, אך אבוי, אל מול מי?

לא כל הנוצץ זהב הוא, זאת תדע לבטח

אך הס בלום פיך, זה ייגמר ברצח!

הבנתם משהו? לא נורא, בסוף הפרק תבינו. יאללה לפרק! פרק 17